<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן פ"ט</h1>
<h2>דף מג.</h2>
שלא יטמא כהן למת כדכתיב (ויקרא כ"א) לנפש לא יטמא בעמיו, ויש לאו אחר דכתיב על כל נפשות מת לא יבא מיירי בכהן גדול ותניא בת"כ [אמור פרש' ב'] נאמרה טומאה בכ"ג ונאמרה טומאה בכהן הדיוט, מה כהן גדול חייב בלא יטמא ובלא יבא, אף כהן הדיוט חייב בלא יטמא ובלא יבא ולא יטמא רוצה לומר טומאת מגע, ולא יבא מיירי בטומאת אהל, וכגון שבאו עליו טומאה וביאה כאחד אז חייב גם בלא יבא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ופרע המעזיבה. אי נמי כגון שהיה חולה גוסס ונפיק נשמתיה כד יתיב שטומאה וביאה באין כאחד ודרשינן [שם] בני אהרן יכול אף חללים ת"ל הכהנים. בני אהרן אפי' בעלי מומין. אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. ומסיק פרק חרש [יבמות קי"ד ע"א] שלא יטמאנו בידים. ודרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן, ודרשינן בעמיו פרט למת מצוה, כי אם לשארו זו אשתו הקרובה ולא ארוסה, אליו ולא גרושה, לאביו ולאמו לבנו ולבתו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא, ומה בנו ובתו ראויין לירשו אף אחיו ואחותו ראוי' לירשו, פרט לאחיו ולאחותו מן האם, ולאחותו הבתולה דרש ר' יוסי ור' שמעון [יבמות ס' ע"א] וקיימא לן כוותיהו, הכי, ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץא), אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה, הקרובה לרבות נתגרשה מן הארוסין, אליו לרבות בוגרת, לה יטמא על הודאי הוא מטמא ואינו מטמא על הספק כגון ספק אחיו ספק אינו אחיו, ספק בנו ספק אינו בנו, לה יטמא ואינו מטמא על אחרת עמה, פי' לאחר שאינה מתו, הלכך אסור לכהן לכנס בבית הקברות לקבור אביו או אמו כי בחזרתו יטמא לשאר מתיםב), ואין כהן מטמא לאבר מאביו ר"ל אבר מן החי מאביו ואינו מטמא לקרוביו אלא כשהן שלמיםג) ומת תופס ארבע אמות לטומאה. ד)ואם יש מחיצה מותר. ועל הגוסס פסקו הה"ג ורב אלפס שמותר הכהן לעמוד עליו עד שתצא נפשו. והר"ר אליעזר ממיץ אוסר. ה)וכן רבותינו מאייברא. ואין כהן מטמא לאשתו פסולה ונפקא לן מלהחלו. [סמ"ק סימן פ"ט]. א) ש"ע מטמא למוכת עץ. ב) ויש שרוצים להתיר רק שיחזור מיד כשיפרוש ממתו וילך בקצרה כמו גבי טומאה דבפנים במקדש וטעות הוא בידם חדא דשמא לא יברור לו הקצרה ועוד אי אפשר שלא ישהא מעט ואפילו לא שהה שיעור שהייה דכה"ג במקדש פטור הכא חייב משום דמבעיא לן פ"ג דשבועות בנזיר אי בעי שהייה למלקות וקאי בתיקו. וספיקא דאורייתא לחומרא, ומסתמא ה"ה גבי כהן דעיקר הבעיא למלקות כדמוכח התם, ואף אם נמצא במס' שמחות דמותר לטמא לשאר מתים בעודו עסוק במתו מכל מקום אחר שפי' אסור. ואם תאמר הרי כבר מחולל הוא ויש לומר דמכל מקום מוסיף טומאה על טומאתו בחזרתו דכיון דפירש אם היה יוצא מבית הקברות הנוגע בו לא היה טמא כי אם טומאת ערב וכשהוא חוזר מלקברו אחד הנוגע בו באותו שעה טמא טומאת ז' מטעם חבורים. ר"י מקורבי"ל התיר לכהן אחד לילך אם מת אחד בספינה ע"ש שהתיר כשנפטר רבינו יחיאל לכהן להיות בבית שהיה המת בתוכו אלא שהיה סכך הבית נפסק לשני חצאין. [סמ"ק מצוריך סימן פ"ח]. ג) ש"ע אין ליטמא להרוג דמקרי חסר. ד) ש"ע וכן קבר אם אינו מסוים במחיצות גבוהות י'. ה)0וכן כתב הרא"ש הל' טומאת כהנים.
